מאמצע שנות התשעים, בשאיפה "להרזות" את שרשרת האספקה, ארגונים רבים פונים לאפיקים שונים כדוגמת ייצור במיקור חוץ, Offshoring ושימוש במודלים לאיחוד מתקנים (Plant Consolidation). הנחת היסוד מאוחרי הטרנדים הללו היא שלרוב דלק הוא זול באופן יחסי (אחוזים בודדים מסך ההוצאות התפעוליות).
עם זאת, העליות האחרונות במחירי הדלק מפרות דפוס חשיבה זה ומביאות להיפוך היוצרות. הוצאות התחבורה החלו להוות נתח משמעותי בהשוואה להוצאות המלאי והייצור. לפיכך, ניתן להסיק שלוש תמורות מרכזיות:
- מרכזי הפצה אזוריים נעשו יותר אטרקטיביים
עם עליית מחירי הדלק, עלויות ההובלה יקרות מבעבר ולפיכך עולה הצורך במזעור מרחקי הנסיעה. - ייצור בקרבת הביקוש
כאשר לעלויות ייצור זולות (במקרה של Offshoring) מתווספות הוצאות תחבורה גבוהות, יותר ויותר פעילויות ייצור מועתקות חזרה למוקד הביקוש (“Nearshoring”). - גמישות שרשרת האספקה הינה במוקד תשומת הלב
בכדי לייצר בקרבת הביקוש, המפעל המקומי נדרש לספק את כלל (או מרבית) מוצרי החברה, בעוד כיום רובם מסוגלים לייצר רק מספר מצומצם של מוצרים. אסטרטגיית ייצור גמישה (תמיכה בייצור טווח גבוה של מוצרים) מביאה אמנם לעלויות ייצור גבוהות (אין ניצול היתרון לגודל) אך מאפשרת חסכון משמעותי יותר בהוצאות התחבורה.
לתמורות אלו השפעה ניכרת על אופן ניהול שרשרת האספקה. בתרשים הבא מתוארות אסטרטגיות חלופיות לניהול מלאי והובלות בהתחשב בחוסר היציבות שבמחירי הדלק:
המאמר המלא נכתב ע"י פרופסור דיויד שמחי-לוי מ-MIT, על בסיס ספרו –
Operations Rules: Delivering Customer Value through Flexible Operations
כותבים: רועי כרמלי, אסף שגב
Five Stars Supply Chain 